Journey To Gythia – Original Haaretz Review

מסע שלא נגמר
אני עדיין מחפש את הקול שלי, אומר ג’ון בוסטוק, “כשאני מוצא אותו, זה תמיד בדיעבד”. הפסנתרן והמלחין הישראלי, הפועל בדרך כלל בזירת המוסיקה הקלאסית, מוציא עכשיו דיסק ג’ז ראשון, “מסע לגיתיה”, ויצירותיו מבוצעות בירושלים ובתל אביב
מאת בן שלו

האלבום החדש של ג’ון בוסטוק נקרא “מסע לגיתיה”. “גיתיה”, הוא מספר, “היא מקום ביוון, בפלפונס, שביקרתי בו לפני 18 שנה, כמה ימים לפני שעליתי לישראל. לקחתי שם אוטובוס מקומי קטן ונסעתי ממקום יפה אחד למקום יפה אחר. זה כל הסיפור. כשכתבתי את המוסיקה שנהפכה אחר כך לקטע הנושא של האלבום, התמונה המנטלית הזאת פתאום חזרה אלי”.

הסיפורלאסיפור על המסע לגיתיה ממחיש היטב את רוח האלבום המצוין של בוסטוק – דיסק הג’ז הראשון של הפסנתרן והמלחין, שעיקר פעילותו מתקיימת בזירת המוסיקה הקלאסית בת זמננו. “מסע לגיתיה” הוא מסע מוסיקלי רגיש ומאופק, שאין בו חוויות מסמרות שיער או נופים עוצרי נשימה. היצירות של בוסטוק הן ההיפך מגלויות: רישומים של תחושות ורגשות, המבוססים על התבוננות סבלנית והקשבה מעמיקה.

מחר תבוצע יצירה של בוסטוק לרביעיית מיתרים, שנקראת “גלות”, על ידי הרביעייה הישראלית למוסיקה עכשווית, במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. ביום שישי הבא, 27 בחודש, יופיע טריו הג’ז של בוסטוק בסינמטק ירושלים במסגרת סדרת ההופעות “הטבח השוודי”.

האלבום החדש, שאפשר להשיגו בחנויות התלאביביות “ג’ז באוזן” ו”ג’זלנד”, הוקלט ב-2004 עם המתופף דני בנדיקט והקונטרבסיסט גיא לוי, אבל הקטעים הנכללים בו נכתבו לפני כעשר שנים. בוסטוק אף הקליט אותם סמוך לזמן כתיבתם, עם שותפים אחרים, אבל החליט לגנוז את המוצר המוגמר. “היו לי אז יותר מדי ציפיות, שלא התמלאו”, הוא אומר. בשנה שעברה, אחרי שהשלים דוקטורט בקומפוזיציה, החליט לנסות שוב: “הפעם הקלטנו בהרגשה של שחרור, בלי ציפיות. רצינו לעשות משהו באיזי. פשוט לנגן ולראות לאן זה יגיע. הרבה מזה בא מהבטן, זה לא משהו אינטלקטואלי”.

למרות ההצהרה הזאת של בוסטוק, נדמה שיופיו של “מסע לגיתיה” טמון בשילוב בין הממד הרגשי לשכלתני. בניגוד למוסיקה המודרניסטית של בוסטוק, שהוא עצמו מודה כי היא עשויה לעצבן לעתים את המאזין, היצירות ב”מסע לגיתיה” מתחבבות בקלות על האוזן. “כשאתה מנגן ג’ז אתה יכול להיות לירי, אפילו רומנטי, דברים שהם לא חלק מהשפה של המוסיקה המודרנית”, הוא אומר. עם זאת, ההכשרה הקלאסית שלו ניכרת בכמה מן הקטעים, שנפרשים בקצב לא לגמרי ג’זי. “נכון, אלה לא קטעים סטנדרטיים”, אומר בוסטוק, “כך זה יוצא בנגינה שלי, ואין שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה”.

Advertisements
%d bloggers like this: